The דמנציה סופנית Diaries

Wiki Article

מחקר זה מחזק את התפישה ששיטיון הוא מחלה סופנית ומגדיל את הידע על המהלך הקליני שמאפיין את השלב הסופי. המחקר הראה, שהבנת התחזית ומהלך המחלה מצד המטפלים מצמצמת את הסיכון לטיפולים מיותרים בסוף החיים.

לרוב, בני המשפחה הקרובים ישימו לב לשינויים קוגניטיביים והתנהגותיים החורגים מהמקובל וזה כבר יכול להניע מהלך של אבחון אלצהיימר.

זוהי תפישה נועזת ואולי מקוממת וברור שקשה להטמיע תפישה זו. אנו אומרים בעצם כי המטופל הוא בשלב של סוף החיים, וכי לעתים אנו עושים דברים שאינם לטובתו.

הם זקוקים לעזרה ברוב או כל הפעילויות היומיומיות, כולל רחצה וטיפול עצמי;

איך מתמודדים ומתכוננים לפרידה מבן משפחה המצוי בשלב האחרון של הטיפול הפליאטיבי, ולקראת סיום החיים? ד"ר טל פרגר מסבירה כי תהליך ההכנה לפרידה מתחיל הרבה קודם לשלב האחרון הזה: החולה ובני המשפחה מקבלים מידע מקיף אודות המצפה להם.

מבחינת תסמינים חיצוניים, אם הגעתם לחלק זה באתר של צבר רפואה אז אתם לבטח מכירים היטב את התסמינים, המתפתחים במשך תקופה עד להחמרה שכבר מהווה פגיעה מהותית בתפקוד היומיומי של החולים. נציינם בקצרה כדי להשלים את התמונה: פגיעה בזיכרון, ליקויים ביכולת הלמידה של המוח, פגיעה שפתית, פגיעה בעיבוד מידע, קשיים משמעותיים בהתמצאות במרחב, שינויים קיצוניים בדפוסי אופי והתנהגות, ובשלבים מתקדמים חוסר יכולת לזהות בני משפחה, אובדן יכולת הבליעה, וכן הלאה.

צבר רפואה מציעה טיפול פליאטיבי לחולי אלצהיימר, בביתם, בסביבה מוכרת ונוחה, עם סיוע דמנציה סופנית וליווי צמוד ומקצועי גם לבני המשפחה המתמודדים, סיוע לוגיסטי ובירוקרטי לנהל את ה"אירוע" הזה מול הרשויות וגם כל זה במימון מלא של קופות החולים.

במקום ה"דלת המסתובבת" במיון: אשפוז בית לחולים עם דמנציה וסקולרית

לדוגמה: טיפול בפצעים מורכבים, טיפול להפגת כאב, הכנסת קטטר, עירויים, לקיחת דם ועוד.

לעומת זאת, טיפול פליאטיבי במסגרת של הוספיס בית, מתחשב בצרכי החולה ומשפחתו.  הטיפול הפליאטיבי בבית מאפשר למטופל להישאר בסביבה הטבעית הנוחה,  מתחשב בזמני הערות שלו ומונע יציאה מהבית לצורך בדיקות או אשפוזים. החולה פוגש מדי יום צוות מוכר , את בני המשפחה הקרובה ואת צוות ההוספיס: עובד/ת סיעודי וצוות רפואי קבוע המגיע לביתו על מנת לטפל בו.

המחשבה ששיטיון הוא מחלה סופנית, נתמכת בממצאים שמראים כי רוב מקרי המוות לא הוחשו על ידי אירועים קשים חריפים, מחלות סופניות אחרות, או התלקחות של אי ספיקת לב.

התקשורת הופכת לקשה מאד והחולה מסוגל לומר מעט מאד משפטים. 

מבחינת הירידה בתפקודים אחרים, במהלך תקופה זו שכאמור יכולה להימשך שנים:

בשלב של דמנציה סופנית החולה מאבד את יכולתו לתפקד באופן עצמאי